ללא כרם, ולעיתים גם ללא יקב: פילוקליה, ענת אגמון, יותם שרון ונישקה

ארבעה יינות פרינג' מקומיים שכדאי לכם להכיר, וגם שהדרך הטובה ביותר ללמוד על יין היא לנסות; זנים לא מוכרים, איזורי יין, יקבים וסגנונות עשייה.

כשחווים פרינג' (Fringe), למשל בתיאטרון, בקולנוע או בג'אז, חווים מאפיינים טכניים ואמנותיים מיוחדים, כשדרך הביצוע האמנותית מנסה לאתגר את ההיצע התרבותי המסחרי באמצעים העומדים לרשותה. המופעים בדרך כלל רזים יותר, משמעותית, בזמן ובתקציב, ולכן מספר השחקנים קטן יותר והתאורה, הסאונד, התפאורה והתלבושות פשוטים יחסית, או מותאמים משימושים קודמים, מה שמעודד יצירתיות בפתרונות במה ועיצוב; ובניגוד להפקה רפרטוארית, פרינג' אינו מחויב לנורמות שמכתיב 'הממסד' ולטעם הקהל, ולכן מציג לעיתים קרובות חופש אמנותי רב, תוך כדי לקיחת סיכונים אמנותיים.

הפוסט, הפעם, על ארבעה יינות מקומיים, יינות עם תעוזה שנעשו עם החלטות ובחירות שאולי יקב 'מסודר' ומסחרי לא היה לוקח; פרינג' אמרנו, לא? ארבעתם נעשו על ידי אוהבי יין שלכולם קריירה שאינה ייננות, ואת היינות בחרו לייצר במקביל לחייהם האחרים. אין בבעלותם כרמים וחלקם גם ללא יקב מסודר, הם בוחרים את הטרואר שממנו ירכשו את הענבים, וכולם אף מעורבים בעבודת הכורמות בחלקות הנבחרות; חלקם עובד בגראז' וחלקם משתמש בתשתיות של יקבים אחרים. בחרתי לכתוב על ארבעתם משום שאלו הצליחו לייצר יינות טובים ומאוזנים, בהחלט תחרותיים לשוק המקומי (והם לדעתי טובים יותר מהרבה יקבים 'מסודרים' שפועלים כאן), עם מקצועיות המבדילה בין ייצור יין כתחביב (שאין בכך כל פסול, כמובן) לבין עבודת ייננות מוקפדת ומנוסה.

זאת לא הפעם הראשונה שכותבים עליהם ואני בטוח שאולי יצא לכם לשמוע עליהם ואולי אפילו לטעום יינות שעשו. חלק מהם מייצרים כמה מאות בודדות של בקבוקים בשנה וחלקם גם כמה אלפים, ממש כמו יקב קטן; ובדיוק כמו יקבים קטנים, גם כאן אין שיווק כלל, למעט אייטם באכול ושאטו, שהיה לדעתי הבמה היחידה (והחשובה) עד כה שדרכה אפשר להיחשף ליינות כאלה. עם זאת, כשיין חדש נולד הבשורה עוברת מפה לאוזן (או דרך יריד היקבים הביתיים של יקב שורק) ובדרך כלל, כדי להשיג את היינות הללו צריך להתקשר ישירות עם היינן.

הפוסט הפעם הוא על ארבעה יינות של סארי קורי (פילוקליה), ענת אגמון (טיוטא), יותם שרון (Yotam) וניסים עובד (נישקה), שהולכים אחרי תשוקתם; נדמה לי שההנאה, במקרה זה, היא גם שלנו; כדאי לכם להכירם.

פילוקליה, Stubborn Saints, 2021

הכרתי את יקב פילוקליה (Philokalia) מבית לחם דרך הטור (שאני אוהב לקרוא בקביעות) של רונית ורד ב"הארץ" (20.02.2020) ומיד התקשרתי לויקי סאהריאן, שותפה ביקב, אשת קשר, מנהלת שיווק ועוד הרבה דברים, כדי לברר איך אני יכול להשיג את היינות שלהם.

פילוקליה הוא מיזם להכנת יין הממוקם בבית לחם. היינן, והאדריכל במקצועו, הוא סארי קורי (Sari Khoury), בן למשפחה נוצרית־פלסטינית מבית חנינא, שאחרי מספר שנים בפריז התאהב ביין ולמד איך מכינים אותו. ויקי, מורה בתיכון בעברה, שנולדה וגדלה ברובע הארמני בירושלים, הצטרפה אליו כשותפה. שנת הבציר הראשונה של פילוקליה היתה 2015 וכל היינות מיוצרים ביקב הזעיר שבביתו של סארי בבית לחם. הענבים, שנבצרו ידנית, מגיעים מכרמים של זנים מקומיים עתיקים באזור שבין בית ג'אלה לחברון, בגובה של 900 מטר. הגפנים לא מושקות ("חקלאות בעל"), והיינות טבעיים שעברו תסיסה פראית עם שמרים טבעיים, נטולי תוספות כימיות (כמו גופרית) ולא מסוננים. והתוויות על יינות היקב מתארות עבודות אמנות שנעשו על ידי אמנים פלסטינים.

‏יין אדמדם עם גוף בינוני. באף, פריחה של של פטל בשל. בפה, מרקם חלק של פירות אדומים (פטל ותות), מתקתק וללא טאנינים נוכחים. יין רענן עם אלכוהול מתון (12.5%) וסיומת ארוכה ועוקצנית.

זני הענבים המרכיבים את היין לא מצויינים על הבקבוק (מדוע?). אני מנחש מטעימה (ומתחושת המתקתקות) כי הבלנד מורכב, בין היתר, מבלאדי ו/או ביתוני. שניהם זנים שגדלים בעיקר באיזור חברון, עם גוף בינוני וחמיצות בינונית. לבלאדי צבע אדום כהה עם סיומת ארוכה והביתוני בהיר עם סיומת קצרה עד בינונית.

אחת הפעמים שפתחתי את היין הזה היתה בערב ספר שהיה בביתנו. כולם אהבו אותו מאד; כולם גם לא הכירו אותו קודם.

איפה להשיג? ישראלים אינם יכולים, באופן רשמי, לבקר ביקב בבית לחם. את היינות של פילוקליה אפשר להשיג דרך ויקי (050-8555992) ובמכולת האחים בתל-אביב.

רמת מחיר: 1 (עד 100 שקל), 2 (150-100 שקל), 3 (200-150 שקל), 4 (300-200 שקל), 5 (מעל 300 שקל).

ענת אגמון, טיוטא, קלרט, 2023

את ענת אגמון הכרתי לפני כמה שנים דרך הטורים שלה, שאהבתי מאד לקרוא, בגלובס. ענת, בין היתר, עורכת דין וכלכלנית, מבעלות גלובס ומיזם היין Cheers (המשמש גם חנות עם מגוון רחב ביותר של יינות מכל העולם וגם כמיזם המספק יינות לפי פרופיל טעמם של המנויים), ובעלת תואר שני בכורמות ויינננות מהאוניברסיטה העברית שלמדה גם יצור יין אצל ניר שחם ביקב שורק. ענת השיקה, לפני כשנתיים את מותג היין טיוטא ועד כה ייצרה רוזה-מרסלאן 2022 (מכרם בעמק יזרעאל), שנין בלאן 2022 (גבעת ישעיהו), קברנה פרנק 2021 (בר גיורא), קריניאן 2020 (כרם קופיץ של משפחת צוובנר בגוש עציון) ובלאן דה נואר מרסלאן 2022 (עמק יזרעאל). היין האחרון שבקבקה היה קלרט 2023, בלנד של 90% קליירט (אני תרגמתי, ללא ניקוד, ל'קליירט'; ענת העדיפה 'קלרט' עם ניקוד; שניהם בסדר), גרנאש בלאן, רוסאן ומרסאן.

בהיעדר כרמים ויקב משלה, ענת קונה ענבים מכורמים ומטרואר שאותם מעריכה; בהיעדר כרמים ויקב משלה, כל יין נעשה מאזור אחר, לא קבוע ועם מערכת יחסים קצרה וזמנית עם הכרמים והטרואר; לכן היין הוא, לפחות מצדה, 'טיוטא'.

קליירט (Clairette) הוא זן בהיר לא-נפוץ הגדל בדרום צרפת, בעיקר בעמק הרון ובלנגודוק (Languedoc), ועל פי רוב משמש בעיקר להכנת יינות מבעבעים (בשיטה המסורתית) מכרמים באזור מונטלימאר (Montelimar) שבאפלסיון Clairette de Die, שמקובל לחשוב שקדם ליינות המבעבעים של שמפיין. פעם היה נפוץ יותר, אבל העניין הוא שהזן הזה קצת בעייתי, או חסר גמישות, וייננים רבים מעדיפים שלא לעבוד עמו; הוא נוטה לחמצון מהיר יחסית, חומציות נמוכה ואלכוהול גבוה, פרמטרים שפחות מתאימים ליינות טובים. מצד שני, נסיון מלמד כי עבודת ייננות טובה יכולה (לנסות) להתמודד עם חוסר גמישות כזו על ידי בציר מוקדם יחסית (= פחות בשלות, פחות סוכר ולכן פחות אלכוהול) והוספה של זנים אחרים (למשל גרנאש בלאן) כדי לאזן חומציות ולהגיע לארומות וטעמים של תפוח, לימון, אפרסק, נקטרינה, ומשמש; מורכבות שמעניקה לו גם יכולת התיישנות טובה.

קליירט הובא לישראל לראשונה ב-2011 על ידי ז'אק קפסוטו (Jacques Capsouto), מסעדן יהודי שהגיע לניו יורק עם משפחתו מאלכסנדריה, וניסה, כיזם ציוני טהור, לייצר יין בגליל מזני עמק הרון שלא היו מוכרים (או כמעט לא מוכרים) בישראל. הוא נטע קלרייט, גרנאש בלאן, מרסאן, רוסאן, סנסו, וקונואז' ליד פקיעין. ערב בציר 2022 ז'אק נפטר והשאיר את כרם קפסוטו ליקב אמפורה. מאירם הראל, היינן של יקב אמפורה, עשה ניסיון של יין קליירט זני בבציר 2022, ומיזם היין Cheers הוציא את היין, אמפורה הג'אז הזה 2 קלרט, בסדרת הג'אז, הפקה עצמית של יינות ישראלים חדשניים. אדם אלפסי, היינן של יקב הר אודם, הוציא השנה (2024) מהדורה חד-פעמית של קליירט זני (אבל עם חמישה חודשי חביות עץ) מאותו כרם קפסוטו לזכר מתן מאיר ז"ל, בן מושב אודם וחבר משפחת אלפסי שנפל בעזה במלחמת חרבות ברזל. במקביל, ערן גולדווסר מיקב יתיר, החליט, כבר בסביבות 2019, לשלב אסטרטגית את הקליירט בבלנדים נחל יתיר לבן, בלנד הדגל הלבן של היקב, (ויונייה, רוסאן, גרנאש בלאן וקליירט) והר עמשא לבן (ויונייה, רוסאן, קליירט, ושנין בלאן) במטרה לעצב ארומה, טעם ומרקם בבלנדים הלבנים, מזני עמק הרון, של היקב. ואז הגיעה ענת עם הקלרט טיוטא שלה שיוצר ביקב שורק מענבים מבציר 2023 מכרם קפסוטו.

היין הזה הוא בלנד של קליירט (90%), גרנאש בלאן, רוסאן ומרסאן. יין בצבע מקסים של זהב בהיר; באף, שזיף צהוב, אפרסק, תפוח אדום וקצת בריוש שממשיכים בטבעיות לטעמים דומים בפה. יין רענן, קריספי וחד עם חומציות נעימה וגוף בינוני, אלכוהול נמוך יחסית (11%) וסיומת בינונית שמשאירה טעם של לימון ומרקם קרמי נעים. יין מרתק שמשמש כרטיס ביקור נהדר לזן (ולעבודת ייננות קפדנית) והוכחה ניצחת שצריך להלאים אותו רשמית.

פתחתי את היין הזה לא מזמן, בשעת בוקר מאוחרת של שבת חמסינית, מיד אחרי עבודה (הכרחית) בגינה. כל כך נהניתי.

(06.07.2024)

איפה להשיג? ענת אגמון וב-Cheers.

רמת מחיר: 1 (עד 100 שקל), 2 (150-100 שקל), 3 (200-150 שקל), 4 (300-200 שקל), 5 (מעל 300 שקל).

יותם שרון, קווה ורה (Cuvée Vera), 2021

יותם שרון למד ייננות במונפלייה בדרום צרפת וכשחזר ארצה החל לעבוד ביקב ברקן כאחראי על הסדרות הגבוהות של היקב. אחר כך עבר לעבוד, עד היום, כיבואן של חביות עץ וציוד ליקבים, אבל במקביל, החלום לעשות יינות משלו לא עזב אותו. את היינות הראשונים שלו הוא עשה ב-2020 ביקב גתו, אחר כך ביקב ליבנה שנמצא בשדה משה, ליד קריית גת, ואז לדעתי המשיך לעמק האלה. תחת המותג Yotam ייצר עד כה את L'esprit de Yotam, בלנד שהורכב ב-2021 מ-58% סירה, 16% קריניאן, 14% קברנה סוביניון ו-12% גרנאש, את Le Rose, בלנד רוזה של גרנאש וסנג'ובזה ואת Cuvee Vera, על שם סבתו, כבלנד ישראלי שיותם מעיד שהוא, בשבילו, הגשמה עצמית של תפיסת מהות היין הישראלי.

בלנד של ארבעה זנים 'עם כתפיים רחבות' ממוזאיקה של כרמים ואזורים בארץ; קברנה סוביניון (שעל, צפון הגולן), קריניאן (עמק שפיה), סירה (תל פארס, צפון הגולן) וגרנאש (שדה משה, לכיש) אשר תססו והבגירו בנפרד ושהו כשנה בחביות עץ אלון אוסטריות-גרמניות. את היין ייצר יותם ביקב ליבנה, בשדה משה (לכיש).

יין עם צבע אדום-סגול עמוק ופס סגול כהה בקצה הכוס. באף, ענן נעים של ריחות של פירות שחורים ועשבי תיבול שממשיכים באופן טבעי גם לטעמים בפה. יין מאופק, עדין ואלגנטי, רזה עם גוף מלא, 13.5% אלכוהול וטאנינים מרוככים, חומציות נעימה וטובה, וסיומת ארוכה. יין נהדר!

(03.08.2024)

איפה להשיג? יותם שרון.

רמת מחיר: 1 (עד 100 שקל), 2 (150-100 שקל), 3 (200-150 שקל), 4 (300-200 שקל), 5 (מעל 300 שקל).

נישקה, סירה, 2022

הכרתי את ניסים עובד (נישקה) דרך צביקה אמיתי, במסגרת פעילות של נחמת שותים (קבוצה, שהקים צביקה, המאתרת הזדמנויות לרכישה ואספקה של יין איכותי ממיטב היקבים בישראל במחירים אטרקטיבים. אכתוב עליהם בפוסט נפרד); איש צנוע אחד מכיר לי איש צנוע אחר וכמו אנשים צנועים, הם שותקים הרבה ומדברים מעט. ניסים, איש של אוטומציה תעשיייתית, הוא מנכ"ל חברה המייצגת בישראל את Kaeser Compressors, יצרן גרמני ענק בתחום של אוויר דחוס. כקריירה שנייה של רוב השנים האחרונות (אין לי איך לתאר זאת אחרת), ניסים הוא איש ברזל עם כל הנגזרות הקשוחות (אימונים, טריאתלונים, מרתונים ותחרויות בכל העולם).

ניסים הוא אוהב יין שלמד ייצור יין אצל ניר שחם ביקב שורק ומ-2015 מייצר יין ביקב הקטן שהקים בחצר ביתו במגדיאל, הוד השרון (עם שימוש, לפי צורך, במכונות של יקב שורק). הוא מייצר בעיקר יינות זניים ועד כה עשה יינות אדומים מפטי ורדו, סירה וקברנה סוביניון (בעיקר מכרמים של יקב ננה במצפה רמון); דייזי, בלנד של פטיט סירה וקברנה סוביניון ויין רוזה מענבי סנסו; יינות לבנים מויונייה (גוש עציון), רוסאן (דרום הגולן), פינו גרי (גוש עציון) ושרדונה (שדה משה) ויין כתום כבלנד של פינו גרי וויונייה. ניסים מייצר כעת כ-5000 בקבוקים בשנה.

התוויות על היינות מתארות תמונת ילדות תמימה ומקסימה של ניסים (= נישקה) עם תיק בית ספר וכובע קסקט ובדרך כלל גם קטע שירה.

יין סגול עמוק; באף דובדבנים שחורים בשלים ועשבי תיבול ובפה תבלינים בולטים ופירות אדומים בשלים, אלכוהול גבוה יחסית (14.5%), גוף מלא עם חומציות נעימה וטאנינים נוכחים אך לא מפריעים. המרקם כאן, כיין מאוזן עם גוף מלא הוא איפשהו בין רזה ל׳כבד'. יין עם סיומת ארוכה שמתפתח יפה בכוס ושנעים מאד לשתיה; יין ששהה 12 חודשים בחביות עץ אלון, ויהיה טוב לשתיה גם בעוד שנים.

יין מדברי מחלקות הסירה של יקב ננה במצפה רמון, שבזכות החלטות אמיצות בעבודת הכורמות ועבודת ייננות מוקפדת, אינו דומה לאף יין מדברי אחר שאני מכיר (ואלו טובים, בדרך כלל, בזכות עצמם). החלטות אמיצות? ערן רז (מייסד ובעלים של יקב ננה) למד, אחרי שנים של נסיון מדברי (ועבודה קשה) מתי נכון, אופטימלית, לבצור את חלקות הסירה במצפה רמון; כאן, אופטימלי עבור הקסיופאיה הטובה שלו (בלנד של 77% סירה, 20% פטיט סירה ו-3% גרנאש). ניסים תכנן את יין הסירה הזני שלו עם מבנה, עומק ומרקם שונה ולכן החליט לבצור את חלקת הסירה שלו בנפרד, אחרי ערן; אגב, אחוז האלכוהול בקסיופאיה (15%) גדול מזה של יין הסירה של ניסים, מפתיע? כלל לא; זה לא מעיד על איכות או פגם אלא מלמד על עבודת הייננות המוקפדת שנעשית בשני המקרים. זאת רק דוגמא אחת.

(14.06.2024, 06.08.2024)

איפה להשיג? ניסים עובד (054-5444680).

רמת מחיר: 1 (עד 100 שקל), 2 (150-100 שקל), 3 (200-150 שקל), 4 (300-200 שקל), 5 (מעל 300 שקל).

אחת התחנות החשובות במסע היין האישי שלי, אחת שממש עצבה את חווית היין עבורי, היתה ההבנה שכדי ללמוד כדאי וצריך לנסות ולטעום, והרבה. זנים חדשים שלא הכרתי, סגנונות יין, אזורים בעולם ויקבים חדשים שלבטח הייתי מפספס רק בגלל שהתעלמתי מהם (ללא סיבה). כמובן שלא תמיד אהבתי את כל מה שטעמתי (וזה עדיין היה כיף) אבל כל הענין הוא כדי לגלות מה באמת מרגש אותנו, לא? גיליתי עולם שלם שלא הכרתי. גיליתי כמה גדול העולם שאיני יודע. אני, כמובן, עדיין עושה זאת. ■

על התמונה שבראש העמוד: בציר בצובה, הרי ירושלים (צילום אילן נחום).

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ראו www.winethoughts.blog