שנין בלאן ישראלי: מסע מקומי ואנטומיה של זן מיוחד, רב-אפשרויות ומבטיח מאד
- דויד אמזלג
- Jan 16
- 8 min read
Updated: Mar 31
על זן שאט אט תופס מקומו בישראל. זן זיקית שמתאים עצמו למגוון אזורי גידול, אקלים וסוגי קרקעות, ושניתן להפיק ממנו סגנונות שונים של יינות. מסע ישראלי עם עשרה יינות מהנים מרמת הגולן, הגליל העליון, הרי יהודה והנגב.
טעימה עיוורת (Blind Tasting) היא טעימה של יינות כשהתווית מוסתרת ואין ידיעה מוקדמת על היין. המטרה, בדרך כלל, היא לנסות לזהות את זני הענבים, איזור הגידול, אקלים, בציר/גיל ולהעריך את איכותו של היין אך ורק באמצעות ראייה, ריח וטעימה של היין בכוס. מלבד היותו ענף ספורט פופולרי בקרב geek-ים של יין, הוא בהחלט גם אמצעי שימושי ומקובל לבדיקת יכולותיהם של תלמידי יין ומכניזם בולט בהערכת יינות על ידי אנשי מקצוע (תחרויות ולפעמים גם מבקרי יין). חלק חשוב מתהליכי ההסמכה של ה-Institute of Masters of Wine ו-Court of Master Sommeliers הוא בחינות טעימה עיוורת שנתיות. בלימודי Master of Wine למשל, התלמידים נבחנים בשלוש טעימות עיוורות שכל אחת מורכבת מרשימה של 12 יינות שהתלמידים מקבלים מראש ורשימת היינות לטעימה עיוורת בלימודי Master Sommelier היא של ששה יינות. חלק בלתי נפרד מחווית הלימודים היא האימון החוזר, שוב ושוב (ושוב), בטעימות עיוורות של רשימות היין שמקבלים (ובאותו ענין, כדאי לכם מאד לקרוא את Cork Dork הנפלא של Bianca Bosker). יש לא מעט טכניקות לטעימה עיוורת, למי שמעוניין, ובתקופות שלמדתי הייתי עושה, למשל, 'תקופת סוביניון בלאן' ופותח, במשך שבוע או יותר, לא מעט סוביניון בלאן מסגנונות ומאיזורים שונים בעולם ומתאמן, טכנית, בלימוד, זיהוי והכרה של הסגנונות, הטעמים ואיזורי היין; טכניקה ידועה של לימוד.
טוב, אני חייב לומר שבין כמה הצלחות בטעימה עיוורת יש לי לא מעט פיספוסים וכשלונות מהדהדים. אחד מאלה המהדהדים הוא טעימה עיוורת של שנין בלאן ולא הצלחתי עד כה לאמץ (או לפתח) טכניקה שתגרום לי להצליח לזהותו. לפעמים אני מבלבל אותו עם שרדונה ולפעמים עם ריזלינג. ולמה דווקא עם אלה? כי לשנין בלאן יש את היכולת של השרדונה להגיב לגישות שונות של עשיית יין מבלי לאבד את אופיו, ואת היכולת של הריזלינג לבטא וריאציות טרואר זעירות ולייצר יינות במגוון סגנונות. הוא חולק עם שניהם את החומציות הבינונית עד גבוהה ואת יכולת ההסתגלות לתנאי גידול שונים, המתבטאת בארומטיות הנעה בין מינרליות ירוקה לפירות בשלים וריחניים.
הפוסט הפעם הוא בדיוק על ריבוי הסגנונות ושיטות העשייה של הזן המיוחד, רב-הצורות והכיפי הזה, ועל נבחרת מייצגת של שנין בלאן ישראלי מארבעה איזורי טרואר שונים; כולם שונים, לכל אחד סגנון עשייה ייחודי וכולם מהנים עד מאד.
אנטומיה ודיוקן עצמי של זן מיוחד ורב-גוני מאין כמוהו
שנין בלאן (Chenin Blanc) הוא אחד הזנים המגוונים ביותר שאפשר לגדל, זן שמתאים עצמו למגוון אזורי גידול, אקלים וסוגי קרקעות, וזן שניתן להפיק ממנו סגנונות שונים של יינות: מבעבעים, יבשים, חצי יבשים, חצי מתוקים, יינות קינוח ואחרים.
באזורים קרים מספיק, כמו עמק הלואר, היינות מתאפיינים בטעמי פירות כמו חבוש או תפוח לצד דבש ותבלינים, ואילו באזורים חמים כמו דרום אפריקה הם מתאפיינים בטעמי פירות טרופיים עסיסיים כמו אפרסק או נקטרינה וסיומת ארוכה שמליחות בסופה. גרסאותיו היבשות נפלאות עם מנות מטוגנות, סלטים טריים וגבינות רכות, והגרסאות החצי יבשות (off dry) ילוו היטב סושי ומנות חריפות. יינות הקינוח המתוקים מושלמים עם קינוחי פירות, בעיקר תפוחים, אגסים או פירות גלעין.
שנין בלאן הוא אחד הזנים הבודדים שאתה טועם בכרם ומסוגל לתת תחזית ברורה ודי מדוייקת על היין שתעשה ממנו. האשכולות שלו מאוד גדולים ועסיסיים ומדי פעם זקוקים לריסון, וכיף לאכול אותם בכרם. בצעירותו הוא מניב יבולים גדולים והיינות שמתקבלים ממנו שטוחים ולא איכותיים וכדי להשיג את האיכות הרצויה יש להתאזר בסבלנות ולהמתין לבגרות הגפנים, או להשתמש בטכניקות דילול קפדני של אשכולות שלמים, דחוסים וגדולים בכרם, שלעיתים נבצרים עם רמת בשלות שונה. תזמון הבציר קריטי ומכריע את פרופיל הטעם שלו - לימוני או טרופי, ובציר מוקדם יחסית יתרום לעשיית יינות שנין בלאן קלילים ומינרלים. הרכב הקרקע גם משפיע עליו עד מאוד; על אדמות חימר הוא מניב יינות עשירים ובעלי מרקם רך ועל אדמות גיר הוא מניב יינות נמרצים, חדים וחומציים. זוכרים שאשכולותיו הגדולים והדחוסים מניבים בשלות שאינה אחידה? מסתבר שהנטייה הזו הפכה עם השנים מחסרון ליתרון המאפשר יצירה של סגנונות מגוונים. אם יש קסם אחד ששנין בלאן יודע לעשות טוב יותר, אולי, מכל זן אחר זה לשלב בין בשלות למינרליות. דו הקיום הזה של בשלות ומינרליות הוא זוגיות מוצלחת שלא מתאמצת והשילוב בין שניהם הופך את הניגוד או האתגר, ליתרון.
גיאוגרפיה
שנין בלאן הוא, ללא ספק, עמוד השדרה של היינות הלבנים (היבשים, ה-off dry והמתוקים) של עמק הלואר, מ-Bonnezeaux ל-Quarts de Chaumes ועד Vouvray ו-Savennières. רוב השטח המשמעותי של הלואר הנטוע ל-Chenin Blanc הוא סביב הערים Angers ו-Touraine. יינות לבנים עזים ומינרליים עם אופי תפוח ירוק מקושרים לרוב עם הכינוי Savennieres של הראשונים, בעוד שיינות Vouvray יבשים וחצי יבשים של האחרונים הם קצת יותר טרופיים ודבשיים באופיים. יינות ה- Cremant de Loire המבעבעים של Anjou, Saumur ו-Touraine מבוססים ברובם על שנין בלאן. הרב-גוניות שלו זוכה להערכה ברחבי העולם, והוא אחראי לכמה מהיינות הלבנים המשובחים ביותר של דרום אפריקה. ממש כמו סוביניון בלאן מניו-זילנד או מלבק מארגנטינה, שנין בלאן מצא בית ספציפי בעולם החדש: הפעם בכרמים של דרום אפריקה, שהפכה למגדלת והיצרנית הגדולה ביותר בעולם של שנין בלאן, זן הענבים הנטוע ביותר שם (והוא נקרא שם Steen).
ישראל
שנין בלאן אינו זן נפוץ במיוחד בישראל. הזנים הלבנים הנפוצים ביותר בישראל הם קולומבר, סוביניון בלאן ושרדונה וכמות השנין בלאן שנבצר ב-2024 היא בערך שביעית מהקולומבר (אבל יש זנים לבנים שעוד נפוצים פחות ממנו, למשל רוסאן או ריזלינג). שנים רבות התייחסו בישראל לזנים לבנים כמו שנין בלאן, קולומבר וסמיון בעיקר כזני כמות, והיקבים הגדולים בארץ נהגו להשתמש בו לייצור יינות תירוש מתוקים או כתוסף של חומציות בבלנדים לבנים, והעדיפו זני איכות כמו סוביניון בלאן, שרדונה ובמידה מסויימת גם ריזלינג.
ציפור קטנה לחשה לי שלכותב הבלוג של יום הולדת מחר, אז רציתי לאחל לו רק שיהנה להמשיך לכתוב ושאני אוהב אותו מאוד❤️